החלטה בתיק ע"א 6100/05

             ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום בירושלים (השופטת מ' אביב; מיום 16.6.2005) שלא לפסול עצמו מלדון בת"א 12146/03.

1.        נגד המערערים הוגשה תביעה לסילוק יד מנכס מקרקעין (בדצמבר 2003). במסגרת ההליך, ביקשו המערערים לקיים חקירה באשר לראייה שהציג המשיב. בית המשפט נענה לבקשתם, אך התנה את קיום החקירה בהפקדת ערובה בסך 20,000 ש"ח (ביום 15.5.2005). כיוון שהערובה טרם הופקדה, בוטל הדיון שנקבע בעניין (ביום 22.5.2005). על כך, הגישו המערערים בקשה לפסול את בית המשפט. בבקשה נטען שבית המשפט מגלה משוא פנים כלפי המערערים בהחלטה על ביטול הדיון (מיום 22.5.2005) בפרט ובניהול ההליך בכלל.

2.        בית המשפט דחה את בקשת הפסילה (ביום 16.6.2005). נאמר, כי "אין לנתבעים אלא לבוא בטענה אצל עצמם על כך שלא הפקידו את הסכום שנקבע". בד בבד, בית המשפט ביטל את הדרישה להפקדת הערובה. זאת, "לפנים משורת הדין ורק מתוך... מידת הרחמים". גם טענת המערערים למשוא פנים בניהול ההליך נדחתה. בית המשפט קבע כי "[המערערים] הגישו בקשות אינספור בתיק". בית המשפט הוסיף,  כי הוא נקט עם המערערים "באורך רוח בלתי רגיל באופן אשר עוד מעט יהיה בו כדי לפגוע באינטרסים של [המשיב]". על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. כן התבקש עיכוב ביצוע ההליכים בתיק.

3.        המערערים טוענים כי ההחלטה על ביטול הדיון כיוון שלא הופקדה ערובה ניתנה כרבע שעה לפני מועד הדיון, ללא נוכחות המערערים ובמעמד המשיב בלבד. כן נטען, שהחלטות הביניים הקודמות של בית המשפט אינן נכונות ומגלות כי בית המשפט גיבש את דעתו באשר לתוצאה הסופית בתיק.

4.        לאחר שעיינתי בחומר המונח בפניי, נחה דעתי שדין הערעור להידחות. מהחומר המונח בפניי לא עולה כי "ננעלה" דעתו של בית המשפט באשר לתוצאה הסופית בתיק (השוו: רע"א 287/88 מנוף סיגנל נ' עבדל ראזק, פ"ד מד(3) 758). ההחלטה בדבר ביטול הדיון כיוון שלא הופקדה ערובה, אין בה כדי להצביע כלל ועיקר על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים אובייקטיבי. טענות רבות אחרות של המערערים מופנות להחלטות שניתנו זה מכבר. ברם, טענת פסלות יש להעלות מיד עם היוודעה (ראו: תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). טענות פסלות הנטענות בשיהוי של מספר חודשים, כבמקרנו, דינן להידחות (השוו: ע"א 3279/05 אלמליח נ' אגודת הספורט מכבי קרית גת (לא פורסם)). גם לגופן של טענות אלו של המערערים, לא מצאתי עילה לפסילת בית המשפט. המערערים מביעים מורת רוח מהחלטות הביניים של בית המשפט. על כך, עליהם לפנות לערכאת הערעור. "בעל דין אינו יכול לפטור עצמו מהליך זה או להוסיף עליו, על ידי העלאת טענה ערעורית באצטלה של טענת פסלות" (ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם); ראו גם: ע"א 6829/01 פלוני נ' פלונית (לא פורסם)). המערערים סבורים כי החלטות בית המשפט מעידות שהשופטת מתנכלת להם. עם זאת, המבחן לקיומה של עילת פסלות - אובייקטיבי. במקרה דנן, לא קם חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים מצד בית המשפט.

           אשר על כן, הערעור נדחה. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע ההליכים. המערערים יישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום כולל של 5,000 ש"ח.

           ניתן היום‏, כ"ז סיוון, תשס"ה (4.7.2005).

                                                                                                ה נ ש י א

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: